שבעת מצבי התודעה

בדרך כלל אנו חווים בחיים שלושה מצבי תודעה: ערנות, חלימה ושינה. במצבים אלו אנו חווים את עצמנו דרך החושים, פעילות חשיבתית ורגשות. בכל אחד מהמצבים הללו המציאות נקלטת בצורה שונה. כשאנו ערים אנו מודעים לסביבה אולם במקרים רבים מודעות זאת מלווה בחוסר שקט ומתח. בשינה אנו חווים מנוחה עמוקה אולם המודעות לסביבה החיצונית נעלמת. בחלימה קיימת מודעות אולם היא אינה קשורה בהכרח למציאות הרגילה.

במדיטציה טרנסנדנטלית אנו מעדנים את הפעילות החשיבתית, עוברים מעבר לכל פעילות מנטלית וחווים מצב של תודעה טהורה בו אנו נמצאים במנוחה עמוקה ויחד עם זאת ערים לחלוטין בתוכנו מבלי להיות מעורבים בתפיסה חושית ובפעילות שבאה בעקבותיה. מדענים שחקרו את ההשפעות השונות של המדיטציה הטרנסנדנטלית קראו למצב זה בשם “עירנות נינוחה” וטענו שניתן להתייחס אליו כמצב תודעה רביעי השונה לחלוטין משלושת מצבי התודעה הרגילים. מהרישי טען שכל אדם מסוגל להתנסות במצב זה של תודעה טרנסנדנטלית: “שיטת המדיטציה שלנו מובילה את הרוח באופן ישיר לשדה של אושר גדול יותר שאליו כולנו שואפים ולכן כל אחד יכול לחוות מדיטציה עמוקה ולחוות תודעה טרנסנדנטלית המהווה את הטבע הבלתי מוגבל שלנו. התנסות זאת הינה קלה וטבעית מכיוון שהרוח אינה זקוקה לתרגול ארוך כדי ללכת לקראת שדה של אושר גדול יותר”

טוריה צ’טנה – מצב התודעה הרביעי

מהרישי מגדיר תודעה טרנסנדנטלית כמצב של יחוס עצמי, במצב זה העצמי הפנימי שלנו ער לגמרי בתוך עצמו ומצוי מעבר לחשיבה ולהפרדה שקיימת בדרך כלל בין הסובייקט החושב לאובייקט עליו אנו חושבים.

ההתנסות במצב התודעה הרביעי מתוארת בספרות הוודית “כסאט צ’יט אננדה” (תודעת אושר עליון מוחלטת). מהרישי הסביר כי התנסות זאת מלווה באושר עליון ובסיפוק פנימי: “האושר העליון שנחווה בתודעה טרנסנדנטלית מסלק את האפשרות לכל סבל גדול או קטן. חשיכה אינה יכולה לחדור לאור השמש הבוהק. באופן דומה אין צער שיכול לחדור לתודעת האושר העליון. תודעה זו אינה יכולה לזכות בדבר כלשהו הגדול מעצם מהותה. מצב זה של עצמאות פנימית מותיר את האדם יציב בתוכו ומלא בסיפוק נצחי.”

כמות המתחים קובעת את אורך ההתנסות

קצב החיים האינטנסיבי גורם לכל אחד לצבור מתחים ולחצים. הצטברות של מתח ולחץ אחראית לחלק גדול מהבעיות הרפואיות שלנו. רופאים טוענים שלפחות 80% מכלל המחלות נובעות כיום בגלל סיבות פסיכוסומאטיות הקשורות למתח נפשי.

מתח הוא דבר זר למערכת העצבים שלנו ולכן ברגע שניתנת לגוף הזדמנות הוא שמח להתפטר ממנו. מנוחה הינה הדרך היעילה ביותר לסלק מתח. המנוחה בה אנו זוכים בשנת הלילה מסלקת חלק מהמתחים שאנו צוברים במשך היום אולם בדרך כלל היא אינה מספיקה כדי לסלק את כל המתחים והעייפות.

בעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הפעילות המנטלית נרגעת ובמקביל הגוף זוכה במנוחה עמוקה המאפשרת באופן טבעי שחרור מתחים ולחצים שנוצרו עקב התנסויות אינטנסיביות שעברנו. פירוק המתח, המתרחש בעת תרגול המדיטציה, יוצר פעילות פיזיולוגית גבוהה יותר שמעוררת בצורה אוטומטית, עקב הקשר הקיים בן הגוף לרוח, פעילות מנטלית מוגברת וכך אנו חווים במדיטציה מחשבות שאינן מאפשרות לנו להישאר במצב השקט של התודעה הטרנסצנדנטאלית. כמות המתח והלחץ במערכת העצבים קובעת את אורך ההתנסות במצב התודעה הרביעי. ככל שכמות המתחים והלחצים גדולה יותר כך ההתנסות במצב זה תהיה קצרה יותר וככל שמערכת העצבים חופשיה ממתחים ולחצים כך ניתן לחוות מצבים ארוכים ובהירים יותר של תודעה טרנסנדנטלית.

תודעה קוסמית

מהרישי מסביר שתרגול סדיר של מדיטציה מאפשר סילוק מתחים בשתי רמות. לחצים עמוקים מסולקים באמצעות המנוחה העמוקה המושגת במדיטציה. פירוק מתח זה מגביר את הרגיעה והשלווה ואז באופן טבעי האדם צובר גם פחות לחץ ומתח בחיי היום יום.

מדיטציה סדירה שמאוזנת בפעילות נכונה מסייעת ליצור מצב שבו מערכת העצבים חופשית לחלוטין ממתחים ולחצים. במצב זה השקט ואי המוגבלות של התודעה הטרנסנדנטלית ממשיכים להתקיים באופן קבוע כבסיס לכל הערכים המשתנים של שלושת מצבי התודעה היחסיים. בספרות הוודית מצב זה נקרא טוריה טיט” או מצב קבוע של “טוריה”. מהרישי מכנה התנסות זאת בשם תודעה קוסמית. המונח קוסמי מתייחס למעמד המקיף כל של דרגת התפתחות זאת. אנרגיה, אינטליגנציה ויצירתיות גדלות במצב זה לערך עליון וזוכות למעמד של קיום קוסמי. האותנטיות של התנסות זאת מאומתת על ידי כך שהאדם מתחיל להיות עד שקט לפעילות ולשינה על בסיס התנסותו הקבועה בערנות נינוחה. במצב זה הערנות הפנימית הינה זהה הן כשאנו עדים לפעילות שאנו מבצעים בחיי היום יום או לחוסר פעילות של שנת הלילה.

במצב של תודעה קוסמית, התודעה הטרנסנדנטלית שנחוותה בתחילה רק בעיניים עצומות בעת תרגול מדיטציה אינה הולכת לאיבוד בכל התנסות אחרת. האדם ממשיך לחוות את העצמים השונים דרך החושים אולם ההתנסויות השונות אינן מסוגלות להצל על מהותו הרוחנית הפנימית. הרוח ממשיכה להתנסות בעצמים שונים באמצעות החושים אולם באותה עת האדם נישאר בערנות ובמודעות פנימית בלתי מוגבלת לעצמי הגבוה שלו הקיים במנותק מכל תחום ההתנסות והפעולה.

“בשעה שהרוח מתנסה באובייקטים דרך החושים, האדם ער לכך שעצמיותו קיימת באופן ניפרד מכל תחום ההתנסות והפעילות. זהו מצב של תודעה קוסמית שבו הוא ער בעולם וער בתוך עצמו … הנאות חושיות אינן משאירות בו רישומים עמוקים מכיוון שעצמיותו האינדיבידואלית זכתה במעמד של עצמיות בלתי מוגבלת המתאפיינת באושר עליון … הנאות זמניות של הקיום היחסי אינן מסוגלות למשוך את תשומת ליבו מכיוון שהוא מבוסס באופן קבוע באושר עליון מוחלט. גם כשהאובייקטים החושיים באים במגע עם חושיו ההנאה ממגע זה אינה כה חזקה ואינה גורמת להסחת דעתו מהמצב הטבעי של תודעת האושר העליון שבו הוא נמצא.” – מהרישי

מחשבותיו של אדם המבוסס בתודעה קוסמית נמצאות בתיאום עם כל חוקי הטבע. זכרונו פועל בהתאם לצרכים שקיימים בהווה והקשר שלו לרשמים שנצברו בעבר הינו רק משני. שאריות של רשמים חבויים עדינים (סאמסקרות) עדיין נשארים בתוכו אולם הם אינם מובילים אותו לחוויות קודמות הקשורות אליהן ואותו אדם ניזכר רק בדברים שימושיים שעלולים לתמוך ולעזור לו בחיים. רשמים הנוצרים מהתנסויות השונות ממשיכים להישאר על פני השטח של התודעה כמו קו שנרשם על מים ונמחק מיד. הם מופיעים כדי לספק התנסויות שונות אולם הם אינם משאירים רישומים קבועים על האדם עצמו.

“חיי האדם מותאמים אז לחיים הקוסמים. הוא נע בתיאום עם תנועת היקום כולו ותכלית חייו נמצאת בתיאום עם התכלית של כל היקום. כשנשימת היחיד הופכת לתנודה של החיים הקוסמיים, האינדיבידואליות נושמת קיום אוניברסאלי ואז אנו זוכים במלאות החיים”. – מהרישי

תודעת אלוהים

במצב התודעה החמישי של תודעה קוסמית, כפי שנחווה בעקבות תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית, האדם חופשי ממתחים ולחצים ומצוי במודעות טהורה ובלתי מוגבלת. מצב תודעתי זה בא לידי ביטוי בעיקר בדרך שבה האדם חווה וקולט את העולם שמסביבו. הרגיעה והשלווה פנימית שנחוות בתודעה הקוסמית מאפשרות למערכת העיכול לתפקד בצורה יותר יעילה ולייצר חומר מעודן שנקרא בספרות הוודית “סומא”; נוזל שמימי שנחווה בגוף כזרמים של אושר עליון, אננדה. זרימת הסומא בגוף מחזקת את התפקוד הפיזיולוגי ומאפשרת את עידון התפיסה החושית.

בנוסף לכך התפתחות זאת בתפיסה מאפשרת להעריך בצורה עמוקה את יופי הבריאה, ואהבה אוניברסלית ממלאת את הלב שמתחיל לעלות על גדותיו ולחוות אהבה ודבקות באל. זהו מצב התודעה השישי שמהרישי מגדיר “כבאגאווד צ’טנה” או תודעת אלוהים.

עידון הקליטה

מהרישי דן בשני היבטים של האלוהות; אישית ובלתי אישית. האלוהות האישית הינה ישות עליונה כל יכולה בעלת צורה ספציפית ובעלת תכונות ואיכויות מסוימות הקיימות ברמה השמימית, המעודנת של הבריאה. ישנם אנשים שמעניקים להיבט אישי זה של האלוהות איכויות זכריות, אחרים משייכים לו איכויות נשיות ויש כאלו שטוענים שהוא מהווה שילוב של איכויות זכריות ונשיות. אלוהות אישית זאת מנהלת ומארגנת באופן אוטומטי את כל חוקי היקום ואת כל התהליך ההתפתחותי המתרחש בטבע “כל הקיום היחסי” אומר מהרישי, “מנוהל על ידי חוקי הטבע המתפקדים בצורה אוטומטית במחזוריות מושלמת. רצונו של האל הכול יכול, הקיים ברמה הגבוהה ביותר של הבריאה, שומר על המחזוריות וההרמוניה הקיימים בחיים.”

מצב התודעה השישי מתאפיין בדבקות בהיבט אישי זה של האלוהות. האדם מרגיש אז קירבה אינטימית לאל ומסוגל להתנסות בו בצורה ישירה דרך קליטה חושית מעודנת.

מהרישי מדגיש שמצב זה שונה לחלוטין מכל אותם ניסיונות להתקרב לאל דרך פיתוח רעיונות פילוסופיים או באמצעות מילוי מצוות וחוקים המוזכרים בכתבי הקודש. תודעה קוסמית מהווה תנאי ראשוני לפיתוח מצב של תודעת אלוהים. לפני שתודעה קוסמית מתבססת, עוצמת האהבה והדבקות באל הינה מוגבלת מאחר והלב והרוח אינם מפותחים ואינם מסוגלים להעריך את היצירה האלוהית בצורה מלאה.

מהרישי מדגים במשל הבא את הדרך המובילה ליצירת קשר בן האדם להיבט האישי של האלוהות : צייר ידוע מחליט להציג את יצירותיו בתערוכה וכדי לראות כיצד הקהל מתרשם וקולט את יצירתו הוא מגיע לתערוכה מחופש ומתערב בין המבקרים. כאשר הוא מבחין שהאנשים אינם קולטים את המשמעות והיופי הפנימי הכלולים ביצירתו הוא אינו חש צורך ליצור עימם קשר, אולם ברגע שהוא
רואה אדם נרגש ונפעם שעומד מול יצירתו וקולט ומרגיש אותה בצורה מלאה הוא שמח לגשת אליו ולפגוש אותו. באופן דומה אדם מתוח ולחוץ אינו מסוגל להעריך את ההיבטים העדינים של הבריאה ואת היופי הטמון ביצירה האלוהית. כאשר הוא פונה ומתפלל לאל תפילתו מושפעת ממתחים ומבעיות פנימיות ואינה נובעת מהערכה ואהבה טהורה לאל. תפילה זאת אינה מאפשרות לו ליצור מגע ישיר עם האלוהים. לאחר שאדם מתבסס בתודעה קוסמית הקליטה החושית שלו מתעדנת ומאפשרת לו לקלוט ולהעריך בצורה מלאה ועמוקה יותר את האינטליגנציה האלוהית הקיימת בטבע. הוא מתחיל יותר ויותר לחוש את הגדולה האלוהית כפי שהיא מתבטאת בסדר וביופי הפנימי הקיים בטבע. הערכה זו ליצירה האלוהית גורמת להתעוררות רגשות אהבה והוקרה כלפי אלוהים וכך מתחיל להיווצר קשר ישיר ואינטימי ביניהם.

“אם אדם רוצה לדבוק באמת באלוהים עליו להתחבר לעצמיותו הטהורה. עליו לשחרר את עצמו מתכונות שאינן שייכות לו ורק אז הוא יוכל לדבוק באל. אם הוא עטוף בדברים שאינם מהווים את עצם מהותו דבקותו תהיה מכוסה על ידי יסודות זרים אלו. דבקותו לא תוכל להגיע לאלוהים והאהבה והחסד של אלוהים לא יגיעו אליו. כדי שדבקותו של האדם תגיע לאלוהים חיוני שהוא יתחבר בתחילה לעצמיותו הטהורה ולא יהיה מכוסה בדבר. אז הדבקות תחבר אותו באופן ישיר לאל ותעניק לו את המעמד של חסיד. רק לאחר שהאדם מתחבר לעצמיותו האמיתית הוא יכול להיכנע בצורה נכונה לעצמיות הגדולה של האל. אדם שהגשים את אלוהים חווה את האל ברמה החושית ורואה את כל הדברים כביטוי של האל. האל נחווה בצורה ישירה ואינטימית דרך כל ההתנסויות שהוא עובר בחייו. כל מחשבה, כל מילה וכל פעולה מתבטאים כגלים של אושר עליון. נצחיות חודרת לכל רגע של הקיום החולף”

תודעת אחדות

זמן הוא הגורם העיקרי שמאפשר את התפתחות התודעה מעבר למצב של תודעת אלוהים. אחרי שאדם חי זמן מה במצב התודעה השישי התפיסה החושית שלו ממשיכה להתעדן ומגיעה לשיא שבו הוא מסוגל להעריך כל אובייקט במונחי הערך האין סופי של העצמי המוחלט (האטמן). המבנה הפיזי של מערכת העצבים עובר טרנספורמציה לרמה גבוהה יותר של תפקוד והאדם חווה מצב תודעה חדש שמהרישי מכנה בשם “בראמי צ’טנה” או תודעת אחדות. במצב תודעה שביעי זה הסובייקט המתנסה, האובייקט שנחווה ותהליך ההתנסות המחבר ביניהם נמצאים כולם ברמה של אי מוגבלות. האובייקטים החומריים מפסיקים אז לחלוטין להצל על המהות הבלתי מוגבלת של האדם והוא חווה את האחדות הפנימית שבתוכו (אותה הוא חווה כבר בתודעה קוסמית) כקיימת בכל נקודה בבריאה. בתודעת אחדות האדם מרגיש אינטימיות וקירבה לכל דבר. הוא מסוגל עדיין להעריך ערכים חיצוניים שונים אולם חווה אותם כביטוי לאותה תודעה טהורה אין סופית הקיימת בתוכו.

פילוסופים והוגי דעות רבים הניחו שבבסיס כל התופעות בטבע קיימת הוויה אחדותית אחת אולם תודעת אחדות יכולה להיהפך למציאותית רק כאשר היא נחווית על בסיס קונקרטי של מצב פיזיולוגי מיוחד ודרך תפיסה ישירה של האחדות הקיימת בין המציאות החיצונית והפנימית של האדם.

במצב של תודעת אחדות האדם מגשים למעשה את הזהות הקיימת בינו לבין האלוהות הבלתי אישית; תודעה טהורה מוחלטת וחסרת צורה הקיימת בלבו של כל אדם ובכל דבר בבריאה.

“האלוהות הבלתי אישית חופשית מתכונות, איכויות או סממנים כלשהם מכיוון שכל אלו שייכים לשדה היחסי של החיים והאלוהות הבלתי האישית הינה מוחלטת. אלוהות זאת הינה בלתי אישית וחסרת תכונות אולם מהווה, עם זאת, את המקור לכל הקיום היחסי ולכל הצורות והתופעות השונות הקיימות בבריאה. ההוויה המוחלטת הינה בלתי נגלת, היא מתגלה ברמות ובצורות שונות ברבדים השונים של הבריאה. הטבע האמתי של כל אדם זהה למעשה לאותה אלוהות בלתי אישית”

“אתה הוא זה”

עבור אדם המבוסס בתודעת אחדות, התחום היחסי והמשתנה של החיים נתפס כאשליה (מאיה). היחס בין המציאות האחדותית למציאות היחסית מודגמת במסורת הוודית בסיפור ידוע על הנחש והחבל.

חתיכת חבל מונחת על דרך חשוכה. אדם העובר במקום נתקל בחבל ומשוכנע שנחש מונח לפניו. באותו רגע החבל אינו קיים עבורו והתחושה של נחש מסוכן משפיעה על התנהגותו ועל הרגשתו. רק עם עלות השחר אותו אדם נוכח לדעת שקיומו של הנחש הינו אשלייתי. באופן דומה היבטים חומריים של הבריאה היחסית הגורמים לאדם להשתקע בהיבטים חולפים וחסרי יציבות של החיים, הינם אמיתיים לחלוטין עבור אדם השרוי בבערות ואינו חווה בצורה ישירה את האחדות העומדת בבסיס כל השוני הקיים בבריאה. במצב זה אין טעם לטעון שהמציאות היחסית הינה אשליה (כפי שהאדם הסובר שהוא מביט בנחש חווה עקב כך חרדה וחלץ אמיתיים למרות שלמעשה הנחש איננו קיים) רק ברגע שאדם מבוסס בתודעת אחדות הוא חווה את התחום היחסי המשתנה של הבריאה כאשליה שלמעשה אינה קיימת. זהו המצב הגבוה ביותר של הארה שבו האדם חווה את האחדות שבתוכו ומכיר אותה כקיימת בכל נקודה בבריאה החיצונית. או במילותיו של מהרישי:

“כשאדם מתבסס בתודעת אחדות הוא מגשים את האמירה של הרישים הוודים באופנישאדות  הנני זהה להוויה זאת, הנך זהה להוויה זאת והכל זהה להוויה זאת.” – מהרישי