תרגול סדיר של מדיטציה טרנסנדנטלית מפיג מתחים בשתי דרכים: הראשונה, סילוק לחצים עמוקים באמצעות המנוחה העמוקה המושגת במדיטציה. השנייה, הפחתה של מתחים ולחצים כתוצאה מהרגיעה והשלווה שמתבססות בעקבות התרגול.
מדיטציה סדירה המאוזנת בפעילות נכונה מסייעת לשחרר לחלוטין את מערכת העצבים ממתחים ולחצים. במצב זה השקט ואי־המוגבלות של התודעה הטרנסנדנטלית ממשיכים להתקיים באופן קבוע כבסיס למרכיבים המשתנים של שלושת מצבי התודעה היחסיים. מַהַרְשִי כינה מצב זה בשם טֻרִייַה־אַטִיטַה (מצב קבוע של טֻרִייַה) או תודעה קוסמית.
המונח קוסמי מתייחס למעמד המקיף של דרגת התפתחות זו. במצב זה גְדֵלות האנרגייה, האינטליגנציה והיצירתיות לערך עליון וזוכות למעמד של קיום קוסמי. האותנטיות של חוויה זו מאומתת על ידי כך שאנו מתחילים להיות עדים בשקט לפעילות ולשינה על בסיס חווייתנו הקבועה באי־מוגבלות פנימית, המלווה ברגיעה ובמודעות עצמית. ערנות פנימית ממשיכה להתקיים בנו בעודנו עדים לפעולות שאנו מבצעים בחיי היום יום או לחוסר פעילות של שנת הלילה.
במצב של תודעה קוסמית, התודעה הטרנסנדנטלית, שנחוותה בתחילה רק בעיניים עצומות בעת תרגול מדיטציה, אינה נעלמת באף פעילות אחרת — אנו ממשיכים לחוות את העצמים השונים דרך החושים, אולם החוויות השונות אינן מסוגלות להצל על מהותנו הרוחנית הפנימית. המיינד ממשיך לחוות עצמים שונים באמצעות החושים, אך באותה עת אנו נשארים בערנות ובמודעות פנימית בלתי מוגבלת לעצמי הגבוה שלנו, הקיים במנותק מכל תחום ההתנסות והפעולה. מַהַרְשִי הסביר:
בשעה שהמיינד מתנסה באובייקטים דרך החושים, האדם ער לכך שעצמיותו קיימת באופן נפרד מכל תחום ההתנסות והפעילות. זהו מצב של תודעה קוסמית שבו הוא ער בעולם וער בתוך עצמו […] הנאות חושיות אינן משאירות בו רשמים עמוקים מכיוון שעצמיותו האינדיווידואלית זכתה במעמד של עצמיות בלתי מוגבלת המתאפיינת באושר עילאי […] הנאות זמניות של הקיום היחסי אינן מסוגלות למשוך את תשומת ליבו מכיוון שהוא שרוי באופן קבוע באושר עילאי מוחלט. גם כשהאובייקטים החושיים באים במגע עם חושיו, ההנאה ממגע זה אינה כה חזקה ואינה גורמת להסחת דעתו מהמצב הטבעי של תודעת האושר העילאי שבו הוא נמצא.
מחשבותיו של אדם השרוי בתודעה קוסמית נמצאות בתיאום עם כל חוקי הטבע. זיכרונו פועל בהתאם לצרכים הקיימים בהווה, והקשר שלו לרשמים שנצברו בעבר הוא רק משני. שאריות של רשמים חבויים (סַמְסְקָארוֹת) עדיין טמונות בתוכו, אולם הן אינן מובילות אותו לחוות מחדש חוויות קודמות הקשורות אליהן, והוא נזכר רק במרכיבים שימושיים העשויים לתמוך בו ולעזור לו בחייו. רשמים הנוצרים מחוויות שונות ממשיכים להישאר על פני השטח של התודעה כמו קו שנרשם על מים ונמחק מייד. אז חיי האדם מותאמים לחיים הקוסמיים. הוא נע בתיאום עם תנועת היקום כולו, ותכלית חייו נמצאת בתיאום עם תכלית היקום כולו. כשנשימת היחיד הופכת לתנודה של החיים הקוסמיים, האינדיווידואליות נושמת קיום אוניברסלי, ואז אנו זוכים במלאות החיים.
לרבים תיאור זה יכול אולי להישמע דמיוני ומרוחק, אך מַהַרְשִי טען שתודעה קוסמית צריכה להיות חוויה טבעית של כל בני האדם: “אין להתייחס לתודעה קוסמית כאל דבר המצוי מעבר להישג ידו של האדם הרגיל. מצב זה של תודעה קוסמית אמור להיות מצב התודעה האנושית הנורמלית. כל מצב נמוך מתודעה קוסמית יכול להיחשב לתודעה אנושית תת־נורמלית. על הרוח האנושית להיות רוח מודעת באופן קוסמי.”[1]
המטרה הסופית של פַּטַנְגַ’לִי בסוּטְרוֹת היוגה היא לאפשר לכל אדם לחוות את מצב התודעה החמישי, כלומר לקבע את חוויית הסַמָאדְהִי. במצב זה הפֻּרֻשַה, התודעה הטרנסנדנטלית שקיימת בכל אחד מאיתנו, נחווית כנפרדת מפְּרַקְרְטִי, היינו נפרדת מכל תחום הפעילות. פַּטַנְגַ’לִי מכנה מצב זה בשם קַיְוַלְיַה או היפרדות, ומקדיש לו את כל הפרק הרביעי של סוּטְרוֹת היוגה.
[1] Maharishi Mahesh yogi, Science of Being and art of Living; Transcendental Meditation, 81-80.
המשך קריאה:
חזרה לתחילת המאמר
ערות, חלימה ושינה
טֻרִייַה צֵ’טַנָא — תודעה טרנסנדנטלית
טֻרִייַה־אַטִיטַה — תודעה קוסמית
בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא — תודעת אלוהים
בְּרָאהְמִי־צֵ׳טַנָא — תודעת אחדות