בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא — תודעת אלוהים

במצב התודעה השישי האדם חופשי ממתחים ולחצים, וחווה בקביעות את התודעה הטרנסנדנטלית של הפֻּרֻשַה. הרגיעה והשלווה הפנימית הנחוות בתודעה הקוסמית מאפשרות למערכת העיכול לתפקד בצורה יעילה יותר ולייצר חומר מעודן שנקרא בספרות הוֵדִית סוֹמַה. זהו נוזל שמימי הנחווה בגוף כזרמים של אושר עילאי או אָנַנְדַה. זרימת הסוֹמַה בגוף מחזקת את התפקוד הפיזיולוגי ומאפשרת את עידון התפיסה החושית.

התפתחות זו בתפיסה מאפשרת להעריך בצורה עמוקה את יפי הבריאה, ואהבה אוניברסלית ממלאת את הלב, המתחיל לעלות על גדותיו ולחוש אהבה ודבקות באל. זהו מצב התודעה השישי שמַהַרְשִי מגדיר בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא, תודעת אלוהים.

מַהַרְשִי דן בשני היבטים של האלוהות: אישית ובלתי אישית. האלוהות הבלתי אישית מתאפיינת כהוויה, תודעה טהורה מוחלטת וחסרת צורה, הקיימת בליבו של כל אדם ובכל דבר בבריאה. האלוהות האישית היא ישות עליונה כול יכולה בעלת צורה ספציפית ובעלת תכונות ואיכויות מסוימות הקיימות ברמה השמימית המעודנת של הבריאה. יש אנשים המעניקים להיבט אישי זה של האלוהות איכויות זכריות, אחרים משייכים לו איכויות נשיות, ויש הטוענים שהוא שילוב של איכויות זכריות ונשיות. אלוהות אישית זו מנהלת ומארגנת באופן אוטומטי את כל חוקי היקום ואת כל התהליך ההתפתחותי המתרחש בטבע. לדברי מַהַרְשִי: “כל שדה הקיום היחסי נשלט על ידי חוקי הטבע, הפועלים באופן אוטומטי במקצב מושלם של חיים. מקצב זה, הרמוניה זו של חיים, מתקיים על ידי רצונו הכול יכול של אלוהים הכול יכול המצוי ברמה הגבוהה ביותר של הבריאה, המפקח והשולט על תהליך החיים כולו.”<a href=”#_ftn1″ name=”_ftnref1″>^[1]</a>

מצב התודעה השישי מתאפיין בדבקות בהיבט אישי זה של האלוהות, אז האדם מרגיש קרבה אינטימית לאל ומסוגל להתחבר אליו בצורה ישירה דרך קליטה חושית מעודנת.

מַהַרְשִי הדגיש שמצב זה שונה לחלוטין מכל אותם ניסיונות להתקרב לאל דרך פיתוח רעיונות פילוסופיים או באמצעות מילוי מצוות וחוקים המוזכרים בכתבי הקודש. תודעה קוסמית היא תנאי ראשון לפיתוח תודעת אלוהים. לפני שתודעה קוסמית מתבססת, עוצמת האהבה והדבקות באל מוגבלת, מאחר שהלב והרוח אינם מפותחים ואינם מסוגלים להעריך את היצירה האלוהית בצורה מלאה.

מַהַרְשִי הדגים במשל את הדרך המובילה ליצירת קשר בין האדם לבין ההיבט האישי של האלוהות: צייר ידוע מחליט להציג את יצירותיו בתערוכה, וכדי לראות כיצד הקהל מתרשם וקולט את יצירתו הוא מגיע לתערוכה מחופש ומתערב בין המבקרים. כאשר הוא מבחין שהאנשים אינם קולטים את המשמעות ואת היופי הפנימי ביצירתו הוא אינו חש צורך ליצור עימם קשר, אולם כשהוא רואה אדם נרגש הנפעם מול יצירתו וקולט ומרגיש אותה בצורה מלאה, הוא שמח לגשת אליו וללחוץ את ידו.

כך אדם מתוח ולחוץ אינו מסוגל להעריך את ההיבטים העדינים של הבריאה ואת היופי הטמון ביצירה האלוהית. כאשר הוא מתפלל לאל מושפעת תפילתו ממתחים ומבעיות פנימיות, ואינה נובעת מהערכה ואהבה טהורה לאל, ולפיכך אינה מאפשרת לו ליצור מגע ישיר עם האלוהים. לאחר שאדם מתבסס בתודעה קוסמית, מתעדנת הקליטה החושית שלו ומאפשרת לו להעריך בצורה מלאה ועמוקה יותר את האינטליגנציה האלוהית הקיימת בטבע. הוא חש את הגדולה האלוהית יותר ויותר כפי שהיא מתבטאת בסדר וביופי הפנימי הקיימים בטבע. הערכה זו ליצירה האלוהית גורמת להתעוררות רגשות אהבה והוקרה כלפי אלוהים, וכך מתחיל להיווצר ביניהם קשר ישיר ואינטימי. לדבריו של מַהַרְשִי:

אם אדם רוצה לדבוק באמת באלוהים עליו להתחבר לעצמיותו הטהורה. עליו לשחרר את עצמו מתכונות שאינן שייכות לו, ורק אז הוא יוכל לדבוק באל. אם הוא עטוף בדברים שהם אינם עצם מהותו, תהיה דבקותו מכוסה על ידי יסודות זרים אלו. דבקותו לא תוכל להגיע לאלוהים, והאהבה והחסד של אלוהים לא יגיעו אליו.

כדי שדבקותו של האדם תגיע לאלוהים חיוני שהוא יתחבר בתחילה לעצמיותו הטהורה ולא יהיה מכוסה בדבר. אז תחבר אותו הדבקות באופן ישיר לאל ותעניק לו את המעמד של חסיד. רק לאחר שהאדם מתחבר לעצמיותו האמיתית הוא יכול להיכנע בצורה נכונה לעצמיות הגדולה של האל.

אדם שהגשים את אלוהים חווֶֹה את האל ברמה החושית ורואה את כל הדברים כביטוי של האל. האל נחווה בצורה ישירה ואינטימית דרך כל החוויות שהוא עובר בחייו. כל מחשבה, כל מילה וכל פעולה מתבטאים כגלים של אושר עילאי. נצחיות חודרת לכל רגע של הקיום החולף […]

אז חשים את אלוהים בכל חוויה. הדברים שהאדם רואה הם ההתבטאות של אלוהים, מה שהוא שומע הוא ההתגלות של אלוהים. אלוהים נחווה דרך כל החושים. האדם חי וחווה ברמת החושים את מי שמנהל את המציאות המוחלטת, וזוהי הראייה של אדם שהגיע להגשמה אלוהית.

פַּטַנְגַ’לִי מזכיר בסוּטְרוֹת היוגה את ההיבט הפרסונלי של האלוהות (II.45, II.32, II.1, I.23-27) וטוען שדבקות באל מקדמת את החוויה בסַמָאדְהִי. כמו כן הוא מזכיר בפרק שלוש, סוּטְרַה 36, טכניקות המעדנות את התפיסה החושית. תפיסה מעודנת של המציאות מעוררת אהבה ודבקות בבורא היקום. אף על פי שהדגש העיקרי של פַּטַנְגַ’לִי בסוּטְרוֹת היוגה הוא לפתח את הקַיְוַלְיַה, חלק מהטכניקות שהוא מתאר מסייעות לפתח גם את מצב התודעה השישי — בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא, תודעת אלוהים.

<hr />

<a href=”#_ftnref1″ name=”_ftn1”>^[1]</a>   Maharishi Mahesh yogi, Science of Being and art of Living; Transcendental Meditation, 273.

המשך קריאה:

חזרה לתחילת המאמר
ערות, חלימה ושינה
טֻרִייַה צֵ’טַנָא — תודעה טרנסנדנטלית
טֻרִייַה־אַטִיטַה — תודעה קוסמית
בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא — תודעת אלוהים
בְּרָאהְמִי־צֵ׳טַנָא — תודעת אחדות