מַהַרְשִי הסביר שנוסף לערות, חלימה ושינה קיים מצב תודעה רביעי, שמכונה בכתבים הוֵדִיים בשם טֻרִייַה צֵ’טַנָא (המצב הרביעי) או סַמָאדְהִי, והוא שונה במאפייניו משלושת מצבי התודעה היחסיים. הוא כינה מצב זה בשם תודעה טרנסנדנטלית וטען שהדרך היעילה והקלה ביותר לחוות אותו היא תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית. בתרגול זה אנו מעדנים את החשיבה באמצעות שימוש במַנְטְרַה או בצליל שהשפעתו על מערכת העצבים שלנו ידועה מראש. השימוש במַנְטְרַה אינו קשור לריכוז או להדמיה, והוא מאפשר לנו לעבור מעבר לתפיסה חושית ולפעילות מנטלית ולחוות תודעה טהורה בלתי מוגבלת הזהה לעצמי הגבוה שלנו. מַהַרְשִי טען שכל אדם מסוגל לחוות תודעה טרנסנדנטלית:
שיטת המדיטציה שלנו מובילה את המיינד באופן ישיר לשדה של אושר גדול יותר שאליו כולנו שואפים, ולכן כל אחד יכול לחוות מדיטציה עמוקה ולחוות תודעה טרנסנדנטלית, המגלמת את הטבע הבלתי מוגבל שלנו. חוויה זאת קלה וטבעית מכיוון שהמיינד אינו זקוק לתרגול ארוך כדי ללכת לקראת שדה של אושר גדול יותר […]
מַהַרְשִי השתמש בכמה מושגים כדי לתאר את התודעה הטרנסנדנטלית. במילה הוויה תיאר את החוויה הטרנסנדנטלית כמצב של קיום טהור, ואילו תודעה טהורה היא צירוף המתייחס לתודעה שקיימת לעצמה כערנות פנימית טהורה שאינה כוללת כל סוג של מחשבה או רעיון. לדבריו במצב התודעה הרביעי העצמי הפנימי שלנו ער לגמרי בתוך עצמו ומצוי מעבר לחשיבה ולהפרדה הקיימת בדרך כלל בין הסובייקט החושב לאובייקט שעליו אנו חושבים. החוויה הטרנסנדנטלית מתאפיינת בהרגשה של אי־מוגבלות ובערנות פנימית שאינה מלווה במחשבות או באובייקטים אחרים של התנסות. במצב זה אנו מודעים לעצם הקיום שלנו, אך לא מודעים לגוף הפיזי, לזמן ולמרחב.
מַהַרְשִי הסביר שהתודעה הטרנסנדנטלית היא הבסיס המשותף לשלושת מצבי התודעה היחסיים, ושאפשר לחוות אותה בנקודות החיבור הקיימות בין ערות, חלימה ושינה. הפוטנציאל המלא של תודעה מתממש כשהתודעה נמצאת במצב של עירור (אֶקְסִיטַצְיָה) מינימלי. במצב זה אנו עוברים מעבר לכל התנודות המנטליות המאפיינות את הערות, החלימה והשינה.
מַהַרְשִי הדגיש שההתנסות במצב התודעה הרביעי מלווה לעיתים קרובות בתחושה של אושר עילאי ובסיפוק פנימי:
אושר עילאי שנחווה במצב זה מסלק את אפשרות קיומו של כל סבל — גדול או קטן. חשכה אינה יכולה לחדור לאור השמש הבוהק, ובאופן דומה אין צער שיכול לחדור לתודעת האושר העילאי. תודעה זו אינה יכולה לזכות בדבר כלשהו הגדול מעצם מהותה. מצב זה של עצמאות פנימית מותיר את האדם יציב בתוכו ומלא בסיפוק נצחי.[1]
בשל קצב החיים האינטנסיבי כולנו צוברים מתחים ולחצים. הצטברות של מתח ולחץ אחראית לחלק גדול מהבעיות הרפואיות שלנו. רופאים טוענים שלפחות שמונים אחוז מכלל המחלות מקורן בגורמים פסיכוסומטיים הקשורים להצטברות מתחים.
מתח הוא דבר זר למערכת העצבים שלנו, ולכן כאשר ניתנת לגוף הזדמנות הוא שמח להשתחרר ממנו. מנוחה היא הדרך היעילה ביותר לסלק מתח. המנוחה שאנו זוכים לה בשנת הלילה מסלקת חלק מהמתחים שאנו צוברים במשך היום, אך בדרך כלל אין בה די כדי לסלק את כל המתחים והעייפות.
בעת תרגול המדיטציה הטרנסנדנטלית הפעילות המנטלית נרגעת, והגוף זוכה במנוחה עמוקה המאפשרת באופן טבעי שחרור מתחים ולחצים שנוצרו עקב חוויות אינטנסיביות שעברנו. פירוק המתח, המתרחש בעת תרגול המדיטציה, מגביר את הפעילות הפיזיולוגית, ועקב הקשר הקיים בין הגוף לרוח, הפעילות הפיזיולוגית מגבירה את הפעילות המנטלית וגורמת להופעת מחשבות שמונעות מאיתנו להישאר במצב השקט של התודעה הטרנסנדנטלית.
כמות המתח והלחץ במערכת העצבים קובעת את הבהירות ואת אורך השהייה במצב הטרנסנדנטלי. ככל שכמות המתחים והלחצים גדולה יותר כך תהיה ההתנסות במצב התודעה הרביעי קצרה יותר, וככל שמערכת העצבים חופשית ממתחים ולחצים כך אפשר לחוות מצבים ארוכים ובהירים יותר של תודעה טרנסנדנטלית.
המטרה העיקרית של פַּטַנְגַ’לִי בסוּטְרוֹת היוגה היא לאפשר לכל אדם לחוות את מצב התודעה הרביעי, הזהה לסמדהי, מצב היוגה, ולבסס את החוויה הזאת בצורה קבועה. בסוּטְרוֹת היוגה פַּטַנְגַ’לִי מתאר רמות שונות של סַמָאדְהִי. בחוויה ה’גסה’ יותר אנו חווים שקט ואי־מוגבלות פנימית המלווה במחשבות ובתחושות שונות. ככל שההתנסות במדיטציה מעמיקה, כך נוכל לחוות מצבים עמוקים יותר של סַמָאדְהִי, ואלו מלווים בפעילות מנטלית מעודנת יותר. במצב העמוק ביותר אנו חווים רק תודעה טהורה, פתוחה או מתייחסת לעצמה ללא כל תנודות מנטליות.
תרגול מדיטציה וסַנְיַמַה (טכניקה מתקדמת של מדיטציה שמתוארת בפרק השלישי של סוּטְרוֹת היוגה) הוא הדרך העיקרית המובילה לסַמָאדְהִי, אולם פַּטַנְגַ’לִי הזכיר בסוּטְרוֹת אמצעים נוספים (כמו אָאסַנוֹת, פְּרָאנָאיָאמַה ופעילות נכונה) שיכולים להגביר את הטוהר (סַטְּוַה) בחיים ולסייע לנו להעמיק את השהייה במצב התודעה הרביעי.
[1] Maharishi Mahesh Yogi, Maharishi Mahesh Yogi on the Bhagavad-Gita: A New Translation and Commentary with Sanskrit Text. Chapters 1 to 6. Harmondsworth: Penguin Books, 1973. First published 1967 by International SRM Publications. 424.
המשך קריאה:
חזרה לתחילת המאמר
ערות, חלימה ושינה
טֻרִייַה צֵ’טַנָא — תודעה טרנסנדנטלית
טֻרִייַה־אַטִיטַה — תודעה קוסמית
בְּהַגַוַד־צֵ׳טַנָא — תודעת אלוהים
בְּרָאהְמִי־צֵ׳טַנָא — תודעת אחדות